פס"ד בעניין סכסוך משפחתי לגבי ירושה

1.         התובעים הם אב (התובע 1, להלן: " האב"), ושני בניו (התובעים 2-3). התובעים עותרים בתביעה כי יבוטלו תצהירי הסתלקות עליהם הם חתמו מירושת האם המנוחה הגב' שרה חסן ז"ל (להלן: " האם"),  וכתוצאה מכך - שצו הירושה של האם המנוחה יבוטל או יתוקן.

            הנתבעים אף הם בניו של האב, והם אחיהם של התובעים 2-3.

טענות התובעים

2.         האם המנוחה הלכה לעולמה בשנת 1974. האב נשא לאישה אישה חדשה.

            לטענת התובעים, בקשו האב והאם לדאוג לבניהם לדירות. כך, לבן שלמה - תובע 3, ההורים נתנו במתנה בית ברח' טשרניחובסקי בכפר סבא, שאף נרשם על שמו.

            כן היתה בבעלות האב והאם חלקה 141 בגוש 7620 (להלן: " חלקה 141"). על חלקה 141 קיימים שני מבנים - הקדמי והאחורי. בבית שבחלק הקדמי של החלקה  ישנן שתי קומות- קומה תחתונה וקומה עליונה.

            לבן דני, התובע 2, ניתן חצי מחלקה 141 - החלק האחורי שלה, והוא גר בבית המגורים שעל חלק זה של החלקה;

            לבן יעקב - הנתבע 1 (להלן: " הנתבע") ניתנה לשימושו הדירה בקומה התחתונה בבנין שנמצא בחלק הקדמי של חלקה 141.

            בקומה העליונה של הבנין הזה, מתגורר האב.

            יתר נכסיהם של ההורים - כך נטען - חולקו כך שכל אחד מילדיהם קבל דירה או שווה ערך לדירה.

3.         לאחר שהאב נישא מחדש, חשש הנתבע שזכויותיו בדירה שניתנה לו  - ייפגעו, על ידי האישה החדשה.

            לצורך הגנה על זכויותיו - כך טוענים התובעים, הוסכם בין כל הצדדים כי הם יחתמו על ויתור על זכותם לרשת את האם - כשהכוונה בכך היתה רק להבטיח את זכויות הנתבע בדירה שניתנה לו לשימושו.

            התובעים טוענים כי הנתבע ניצל את הסכמתם הנ"ל לרעה. הוא עתר לבית המשפט לענייני משפחה ודרש לקבל מחצית מכלל הרכוש של ההורים - תוך שטען כי הוא זכאי למחצית זו מכוח חזקת השיתוף בין אביו לאימו. מובן שלו היה מצליח בכך, הדבר היה "נוגס" בנכסים שקבלו אחיו (התובעים 2-3).

4.         התובעים ציינו כי שלגישת הנתבע, מכוח הסתלקותם של אחיו מירושת האם, הוא זכאי לכל הזכויות בבנין בו נמצאת דירתו. היינו, לטענתו, הוא זכאי למחצית הזכויות בחלקה 141: לדירה בקומה הראשונה בבנין (בה הוא מחזיק וגר) וגם לדירה בקומה השניה, בה גר האב.

            התובעים כופרים בעמדתו של הנתבע. לטענתם, המניע להסתלקותם מהירושה היה רצון לסייע לנתבע, כך שהדירה שהועמדה לרשותו - והיא בלבד - תישאר בבעלותו, ושלא יהיה חשש שאשת האב תטען כי אף לה יש זכויות בדירה זו. לא היתה כל כוונה של מי מהאחים להעניק לנתבע זכויות נוספות מעבר לאמור לעיל, וככל שהוא דורש לקבל זכויות כאלה - יש להורות על ביטול הסתלקותם מירושת האם.

טענות הנתבע

5.         הנתבע ציין בתצהירו, כי על פי צוואה שערך האב, אמור הנתבע לזכות במחצית חלקה 141 - היינו הוא אמור לקבל את כל הבנין המצוי בקדמת החלקה, ולא רק את הדירה בקומה הראשונה. הנתבע טען גם כי האב העביר לנתבע ולאשתו בחלקים שוים, ללא תמורה, עוד ביום 11.9.97 את מחצית חלקה 141, כולל הדירה בה גר האב.  בחתימתו על תצהיר ההעברה ללא תמורה, הביע האב את דעתו כי הוא מבקש כי הבנין שנמצא בחלק הקדמי של חלקה 141, יעבור בשלמותו, על שתי הקומות שבו, לנתבע.

6.         בסיכומים מטעמו, הוסיף הנתבע וטען (בניגוד לנאמר תצהיר עדותו הראשית), כי היה ידוע ומסוכם בין כל הצדדים להליך דנן, כי רצונה של האם המנוחה היה שעיזבונה כולו יעבור לרשות בנה הנתבע, שהיה בן הזקונים שלה. לטענת הנתבע, הוא בקש מהאב ומאחיו לחתום על תצהירי ההסתלקות רק בשנת 1995, כדי לממש את רצון האם המנוחה - אשר כאמור לא היה שנוי במחלוקת לטענתו. מאחר והענין היה מוסכם, הסכימו כל הצדדים למעט הנתבע 4 לחתום על תצהירי ההסתלקות.

            בתצהיר העדות הראשית מטעמו, טען הנתבע כי ויתור היורשים האחרים על חלקם בעיזבון האם נבע מהעובדה שהנתבע כי הוא טיפל ומטפל באב, וכי הוא הוציא כספים לשיפוץ הבית בו גרים הוא ואביו.

            הנתבע הוסיף וטען כי הוא לא היה מודע לצורך בהוצאת צו ירושה עד שנת 1997, אז פנה לבית המשפט לצורך הוצאת צו לירושת אמו.

7.         עוד טען הנתבע, כי בעת שחולקו נכסיו של הסבא, אבי האם (שנפטר לאחר מות האם), ויתרו התובעים על ביטול צו הירושה.